תופעת הבדידות הינה תופעה אנושית ואוניברסלית, ההערכה
היא שכל אדם במהלך חייו חווה בדידות מסוגים שונים, יש קבוצות גיל ונסיבת שמאיצות
ומחזקות את תחושת הבדידות שחשים אנשים במהלך חייהם, ומכל מקום הוא מלווה את הקיום
האנושי ואת החברה כולה מראשיתה.
בעולם המודרני, ובעיקר החל מהמאה ה-20 התפתחה
הדיסציפלינה של מדעי החברה, והחלו להיחקר מאפייני קבוצות אוכלוסייה ייחודיות כחלק
מהבנת תופעות חברתיות רחבות יותר . חלה האצה בתהליכי מודרניזציה וגלובליזציה
ושינויים טכנולוגיים, שהשפיעו בין השאר על המרקם הקהילתי והמשפחתי, ושינויים ברמת
הרפואה הביאו להארכת תוחלת החיים של האוכלוסייה המבוגרת. כל אלה הביאו בעיקר
מתחילת המאה ה 21, לקדמת הבמה את הצורך בקיום דיון מקצועי מעמיק בהשלכותיהן על מצב
אוכלוסיות שהפכו לפגיעות במיוחד ובהם זקנים, תוך מיקוד במצבם הרפואי, הנפשי
והחברתי.
בין השנים 2014 – 2018 תוכנן פותח והופעל המיזם
להפחתת תחושת בדידות בקרב זקנים אשר מהווה פריצת דרך בהמשגת תופעת הבדידות בקרב
זקנים ובפיתוח פרקטיקות והתערבויות התורמות להתמודדות ולצמצום הבדידות.